He En

מיזוג אוויר

מיזוג אוויר הינה מערכת המיועדת ליצור תנאי נוחות בבניינים גם כאשר הטמפרטורה החיצונית חמה או קרה מדי. ישנן גם מערכות מיזוג אוויר המיועדות לחללים הדורשים תנאים ייחודיים, כגון חדרי ניתוח בבתי חולים, "חדרים נקיים", מתקנים במעבדות, מטוסים ועוד.

עקרון הפעולה של המזגן הוא למעשה העברת חום באמצעות שינוי מצב צבירה של קרר. הקרר מתעבה תחת לחץ גבוה ופולט חום לאוויר, מתאייד תחת לחץ נמוך ו"גורע" חום מהאוויר (מקרר את האוויר). במזגנים החדשים נאסר השימוש ב CFC כקרר משום שנמצא שהוא פוגע בשכבת האוזון. 

החלקים המרכזיים במערכת המיזוג הינם המעבה, המדחס והמאייד. המעבה הינו יחידה הנמצאת מחוץ לבית, קולטת את החום מהגז ומפזרת אותו החוצה. במעבה יושב המנוע של המזגן - המדחס. חלק חשוב אחר הוא המאייד – יחידה הנמצאת בתוך הבית. המאייד מקרר (או מחמם כשהתהליך הפוך) את האוויר שבחדר ומפזר אותו ע"י מפוח, הנמצא בתוך המאייד, אל חלל החדר.

עוצמת המזגן נמדדת ביחידותBTU (British Thermal Units)  ומקדם היעילות של המזגן נמדד ביחידות COP - היחס בין תפוקת המזגן לבין צריכת החשמל שלו. לכל סוג מזגן ניתן "דירוג אנרגטי", דירוג המצביע על יעילות המזגן ועל רמת החיסכון שלו. האות A מסמלת את דרגת היעילות הגבוהה ביותר. האות G את הגרועה ביותר. ברוב המזגנים היעילים משולב אינוורטר, מערכת המשנה את תפוקת המזגן בהתאם לצורך. שימוש באינוורטר יכול לחסוך עד 40% מתצרוכת החשמל.

האוויר מגיע אל כל חלקי הבית בתעלות מיזוג אויר. התעלות מבודדות אקוסטית ותרמית על ידי צמר סלעים או צמר זכוכית. הבידוד התרמי מונע את בריחת החום, מגביר את יעילות המזגן, מפחית את השעות הדרושות להפעלתו ומונע היווצרות עיבוי בתעלות מיזוג האוויר - תופעה מסוכנת המהווה מקור להתרבות מחלות, במיוחד מחלת הליגיונרים. הבידוד אחראי גם להפחתת רעשי זרימת האויר ורעידות הפח בתעלות. 

שלוש שיטות נהוגות לבידוד תעלות האוויר. בידוד פנימי – בידוד בצמר סלעים מצופה בגיזה שחורה המונעת בריחת סיבים מבלי לפגוע באיכויות האקוסטיות של צמר הסלעים. בידוד חיצוני – בידוד בצמר סלעים מצופה רדיד אלומיניום, המהווה גם מחסום אדים. תעלות שרשוריות – צמר הסלעים לכוד בין שתי שכבות רדיד אלומיניום המגן על הצמר ומייצב אותו.